הכירו את איציק

הסיפור שלי עם טניס התחיל בגיל 12, זמן קצר אחרי שעליתי לישראל. סבתא שלי רשמה אותי לחוג טניס מתוך מחשבה שזו תהיה דרך טובה להכיר ילדים חדשים ולהשתלב בקהילה. היא כנראה לא ידעה אז עד כמה ההחלטה הקטנה הזאת תשפיע על החיים שלי.

מה שהתחיל כחוג הפך מהר מאוד לחלק משמעותי מהחיים שלי. התאמנתי, השתתפתי בתחרויות נוער ברחבי הארץ, ובגיל 16 כבר עברתי גם לצד השני של המגרש והתחלתי לאמן במכבי נתניה. גיליתי שאני אוהב לא רק לשחק טניס, אלא גם ללמד אותו ולראות אנשים מתקדמים, צוברים ביטחון ומתאהבים במשחק.

בתחילת שנות ה־20 שלי הקמתי את איציק טניס במושב אביחיל שבצפון נתניה. מאז עברו יותר מ־20 שנה, בית הספר גדל, הפעילות התרחבה ללוקיישנים נוספים, ואלפי ילדים, בני נוער ומבוגרים עברו אצלנו על המגרש. סביב הטניס נוצרה עם השנים קהילה של מתאמנים ומשפחות מכל אזור צפון נתניה והמושבים.

אבל מבחינתי, הדבר החשוב ביותר נשאר בדיוק כפי שהיה כשהייתי אותו ילד בן 12: טניס הוא הרבה יותר ממשחק. הוא יכול לתת ביטחון, התמדה, חברים ותחושת שייכות.

וזו גם הסיבה שהמשפט "לכולם יש מקום אצלנו במגרש" הוא הרבה יותר מסלוגן עבורי. יש מקום לילד שמחזיק מחבט בפעם הראשונה, לילדה שרוצה להתחרות, לנער שמחפש מסגרת, למבוגר שרוצה ללמוד משהו חדש ולמי שחוזר לטניס אחרי שנים.

כל אחד מגיע למגרש מנקודה אחרת. התפקיד שלנו הוא לפגוש אותו שם ולעזור לו להתקדם ממנה.